תשובה לתרגיל הראשון: ניצבת בצומת דרכים הנני בת 58, כמעט 59. במקצועי אחות בחדר נתוח. עבודה מאתגרת אך שוחקת, אין יום דומה למשנהו, כל יום מוליד טכנולוגיות חדשות, וכל יום מתמודדים עם סבל אנושי, חרדה. והכי גרוע- לחץ ושחיקה. כבר שנים המקצוע מהווה עבורי דרך להשתכר, (כסף, לא להשתכר אלכוהולית), זהו מנגנון ההגנה המבוצר ביותר שהצלחתי להציב לאור הקשיים וההתמודדות היומיומית עם כאב וסבל, גם של קורבנות מלחמה בסוריה. בחיי הפרטיים הנני גרושה 3 ילדים בוגרים מוכשרים ועצמאיים, מתגוררת בישוב קהילתי , בית גדול, נוף של גליל, כלבה ושערות שלה בכל הבית. חיי מחולקים לחיים של העבודה שם אני מקצועית מאד ומלאה בתקינות פוליטית, לבין חיי הפרטיים שם אתן דרור לכל מה שאי אפשר להוציא לפועל ביום עבודה. מבשלת המון, וטעים. כותבת - לא מספיק להרגשתי ונפגשת עם קבוצת חברים כותבים (ואוכלים) ומעוררי השראה, מעיין משפחה אלטרנטיבית. אז למה צומת? לפני שלושה חודשים חליתי, מחלה המשביתה אותי תכופות, ולפתע גיליתי שנעים לי לא לעבוד. כשאני עובדת אני מאד נהנת, כי אדרנלין זו אני. אך האתנחתא של חודש וחצי בבית פתחה לי צוהר לעולם הבטלה, וההתנהלות לא לפי לו״ז קפדני. ופתאום לא בא לי יותר לקום בחמש וחציתשובה לתרגיל השני:

אינרסקשן

Untitled_27

מוזמנים לכתוב פה