לסדר את החדר- על כוחה של הכתיבה האינטואיטיבית

אבקש סליחה מראש משונאי הקלישאות, אבל קשה להתעלם מהעובדה ש”סיפור חדש” יוצא אל האור בדיוק לקראת חג האביב, זמן של התחדשות ושל צמיחה. מכל עבר אני מוצפת בפרסומים של ניקויי גוף מסוגים שונים, מבצעי מכירות על חומרי ניקוי לבית וסדנאות רוחניות לניקוי הנפש.
אז גם אני רוצה. הי, גם כאן עושים ניקוי. ללא שייקים של עשב חיטה, בלי כלור מלבין וללא צורך בנסיעה למדבר (למרות שזה תמיד ממומלץ), בלי מדריך ואפילו בחינם, והשינוי מובטח. (טוב, כתיבת פרסומות היא לא הצד החזק שלי).
מי שקצת מבולגן יודע שחדר מיותר בבית זה הדבר הנפלא ביותר וההרסני ביותר שיכול היה לבקש לעצמו. אני יודעת, היה לי כזה. קראנו לו “משרד” כי היה בו שולחן כתיבה ומחשב ששימש אותי לכתיבת כתבות לעיתון. לפעמים קראנו לו גם “חדר סבתות” (למרות שהעדיפו לישון בסלון.. מעניין למה). אבל רק אני והחדר האומלל ידענו ששמו האמתי הוא “חדר בלגאן”. המקום הזה שמתחיל נקי טהור ומסודר ולאט לאט ממש בלי כוונה מקבל לעצמו בהכנעה את כל מה שלא נמצא לו מקום בבית. כזה היה החדר שלנו.
שואב אבק לצד עגלת תינוק, בגדים שקטנים כבר על הילדים מאוחסנים בשקיות ואקום שאיבדו כבר את הואקום שלהן וזולגות ממקום מסתורן מתחת לספה, גם מזרון היוגה מבצבץ משם, ועוד כמה מזרוני קמפינג. על גבי הספה השימושית הר של כביסה נקייה הממתינה בשקט מטריד לקיפולה. והדפים והמסמכים מונחים בסדר שהגיוני רק לי על כוננית המדפים ועל שולחן הכתיבה. חדר בלגאן.
מרגע שקראתי לו כך, זה גם הפך מאוד הגיוני, לגיטימי. אין מקום למזוודה? קדימה לחדר.
ואז הגיע “סיפור חדש” לחיי. הרעיון החל לקבל חיים ולהתגלגל ממני אל המחשב הנייד במטבח, על שולחן האוכל, בלילות. בשלב מסוים הרגשתי שזה לא ראוי. לא מכבד אותי ואת היצירה שלי. הייתי זקוקה לחדר משלי. אז עמדתי בפתח של החבר שלי חדר הבלגאן. התבוננתי, ומיד ידעתי מה עלי לעשות. תוך מספר דקות כל תכולת החדר הייתה במסדרון.
ניקיתי את החדר ואז עמדתי במרכזו, הסתכלתי סביבי, פתאום ראיתי את היופי שבו, את הפוטנציאל, כמה הוא מואר וגדול וכמה חבל שגזרתי עליו חיים במחשכים ללא יכולת להגשים את ייעודו. אחרי גרירות מאומצות (פתאום קיבלתי כוחות של סבל מקררים) הספה והספרייה החליפו מקום, המון דברים נתרמו, חלק נזרקו חלק הועברו למחסן וחלק נוסף שינה מיקום וייעוד.
תליתי לוחות מחיקים, תליתי ציורים של הילדים, ואת הספרים שמשמעותיים עבורי סידרתי על הרדיו העתיק אהוב ליבי, ולצדם כמה נרות. מושלם. סיפור חדש לחדר בלגאן. חדר יצירה ועשיה. שלי.
זהו כוחה של הכתיבה האינטואיטיבית. מוציאה הכול החוצה, מנקה, מזככת, מאפשרת נקודת מבט נטולת כובד ובלגאן מרעיש שמקשה על ראיית העיקר, המקורי, האמתי. הרי בתוך כל אחד מאתנו מונחות שקיות ואקום שמכילות מטענים שאין בם צורך יותר ולכולנו יש ערמות של אמונות וערכים ומחסומים וקשיים, ושאיפות וחלומות שממתינים בדיוק כמו הכביסה המסכנה והעזובה לטיפולנו המסור.
ומה מהערמות האלה הוא שלנו בכלל ומה מהן נצרב בנו מבלי שהיינו מודעים לכך?
השאלות הן חשובות. הן חלק מהעניין. רשמו בכתיבה האינטואיטיבית כל שאלה שעולה בכם, כל תהיה, כמו שהיא עולה בכם. ללא ניסוח וללא ניסיון לכתוב גם תשובה. כשאנחנו מוציאים את תכולת החדר, אנחנו לא טורחים לעשות את זה בצורה מסודרת, להניח את הדברים במסדרון באופן יפה או נוח. פשוט מוציאים. אחר כך מגיעות התשובות.

תרגיל כתיבה: פשוט לכתוב. מומלץ ביותר לעשות זאת ממש על הבוקר. לכוון שעון לחצי שעה ואפילו רבע שעה לפני הזמן ולהוציא החוצה כל מה שמתחולל בכם אל דף נקי. אם זה ממש לא אפשרי בבוקר, אפשר גם בסוף היום, לפני השינה.
בכל מקרה השתדלו לעשות זאת בזמן מוגדר שאתם מקצים לעצמכם לצורך כתיבה. כדאי גם לקצוב את משך זמן הכתיבה- אפשר להתחיל עם חמש דקות ולהגדיל בהדרגה עד רבע שעה.
כתבו גם אם בהתחלה זה נראה מוזר או שנדמה שאין בכלל מה לכתוב, כל דבר שעולה, כל מחשבה כל רגש שמציף, בלי לנתח, בלי להתעכב על המשמעות. (גם אם המחשבה שחולפת היא “מה זה הדבר הטיפשי שאני עושה עכשיו ואיך בדיוק זה יעזור לי”- לכתוב בדיוק את זה).
עדיף שיהיה זה דף ללא שורות המכתיבות סדר או הגיון מסוים. המטרה היא להביא את התחושות והמחשבות אל הדף מבלי שיעברו סינון או עריכה. אף אחד לא יקרא את המילים שתכתבו. דאגו לעשות זאת ביומן נעול , בדפים שיונחו במעטפות סגורות, או אפילו בכאלו שתשמידו אחר כך.
חשוב מאוד להתמיד.
אתם תהיו מופתעים מהשינוי שהכתיבה תכניס לחייכם.